אויבינו. פרנסואה דה לה רוק ואחרים

Diletant.media ממשיך סדרה של פרסומים תחת הכותרת "אויבינו". כיום, הסופרת וההיסטוריון אלנה סינובה נזכרת בפשיסטים הצרפתים: פרנסואה דה לה רוקה, ז'ורז ואלואה ופרנסואה קוטי.
הפרויקט הוכן לתוכנית מחיר הניצחון של תחנת הרדיו במוסקבה.
פילדמרשל קייטל, שראה בין נציגי המדינות המנצחות של הצרפתים, היה אובד עצות ברגע הראשון: "אנחנו, טוב, איבדנו לצרפת? "קרא.
נראה לי שאפשר להבין את הכעס של קייטל. אבל השאלה היא מה הוא הכניס את המילה "אנחנו".
אני חושב שהפאשיזם של המאה העשרים, כמו המגפה, צרפת לא היתה חולה; וצורת המקרים המקומיים שונה מהתמונה הקלינית הכוללת. ראשית, המטרה העיקרית של הארגונים הפשיסטים של צרפת היתה להגביל את כוחו של הפרלמנט ולהקים מערכת סמכותית, כדוגמת האימפריה השנייה (למשל, הסיסמה "צלב וכתר"); שנית, הפאשיסטים הצרפתים לא היו פליבים, אבל אריסטוקרטים (דוגמה נוספת היא ארגון בשם "בריונים מלכותיים"); שלישית, היו תמיד כמה מפלגות ומנהיגים.

פרנסואה דה לה רוקה, 1936

ב- 1931 עמד ארגון אחד כזה, "צלב האש", בראשות הרוזן פרנסואה דה לה רוקה. קצין מטה, בעל הזמנות רבות; אחרי נציג-הנציגים העולמי הראשון של המועצה העליונה של בעלות-הברית בפולין, תחת פילסודסקי, שממנו לקח כמה טכניקות משחק ליחסי ציבור, שממנו בנה לעצמו מסכה של כריזמה. "האנשים הם נשים ... "חזר על דבריו לאחר היטלר דה לה רוקה, שוכח שהאישה הצרפתייה גדלה בנסיבות היסטוריות שונות, ומבחינה היסטורית שונה מזו של ההומור הגרמני.
ההיסטוריון Naumov נותן את הדוגמה הבאה: "בצרפת," הוא כותב, "שיטות יעילות של טיפול ההמונים בתנאים של גרמניה לא עובד. נתוני "צלבי האש" ניסו לחזור על תרגול ארוחות הצהריים החופשיות בצרפת, אך תגובתם של המובטלים הצרפתים היתה שונה לחלוטין. בהומור גאלי טהור, העובדים אכלו ארוחת צהריים, ואז התפזרו בשירה של "מארסייז" או "אינטרנציונל" ובצעקות: "דה לה רוקה לגרדום!"

"האנשים הם נשים ...", - חזר אחריו אחרי היטלר דה לה רוק

פעילותם של הפשיסטים הצרפתים, כמובן, דחפה את הארץ לימין, אבל החזית העממית, שנוצרה ב- 1935, לחצה עליה, מיישרת את גב הארץ. במהלך המלחמה בספרד נלחם על הצד של פרנקו הגדוד הפשיסטי "ז'אן ד'ארק"; אבל צרפת היא ששלחה את המספר הגדול ביותר של מתנדבים אנטי-פאשיסטים לספרד - שמונה וחצי אלף לוחמים בגדודים "קומונה פאריס", "תלמן" ואחרים.
דוגמה נוספת לפרוץ הפאשיזם המקומי היא הברית הצבאית של פאשיה, בראשותו של ג'ורג 'ואלואה, שהוטבע במפלגת מוסוליני. ואלואה דגל בסוציאליזם הלאומי, שיגבר על מאבק המעמדות ויוציא את המדינה מהמשבר הרוחני. גורלו של ואלואה עצמו הוא כדלקמן: אחרי שהגרמנים נכנסו לפריז, הוא החל לשנות את האוריינטציה הפוליטית שלו ומת במחנה ריכוז פאשיסטי.

פרנסואה פרנסואה קוטי

אבל הבמאי האוליגרך הצרפתי פרנסואה קוטי לא שינה את האוריינטציות שלו: הוא האכיל את "צלבי האש", וב -1933 ייסד את מפלגתו "סולידריות צרפתית". שנתיים לאחר מכן הופיעה מסיבה נוספת בהנהגת ז'אק דוריוט - דמות אופיינית נוספת.
כל המנהיגים הנ"ל מאוחדים באותה גישה לאירוע המשמעותי ביותר של ההיסטוריה הצרפתית - המהפכה הצרפתית הגדולה: שנאתם אליה, הרצון העז להקטין את תפקידה, או אפילו לשכוח אותו לחלוטין - לפעמים דומה להיסטריה. הרעיון המרכזי: המהפכה של 1789 צנחה את הארץ לתקופה של ירידה מתמדת. וכאן, צאצאיהם של החמולות הקדומות, הרוססות באמת ובתמיכת המהפכה על פנסים, דיבר לכולם, והתעלם מדעתן של השכבות הפלבאיות שהועלו על ידיה מאי-קיום פוליטי ורוחני.

"פאשיזם אריסטוקרטי" אינו בר-קיימא בהשוואה לפלבאים

לפיכך, "הפשיזם האריסטוקרטי" היה בלתי ניתן לערעור בהשוואה לפלבאי, שהראה את כוחו בגרמניה. הפשיזם הפלביאני - העמידות הזאת של הרוח, הדחייה העגומה של זכותו של האחר, מגוון החיים - לא יכלו להסתובב בארץ שבה התודעה של העם התהפכה, נחרשה, שודרה ונשטפה בדם המהפכה הגדולה. למרות מצב הרוח המשולש במשפט האחרון, זהו משפט ההיסטוריון.

צפה בסרטון: השר בנט בהלווית עודד בן סירא ז"ל: "היינו כאן לפני אויבינו, ונהיה פה הרבה אחריהם" (אוגוסט 2019).